פגשתי את סרטן צוואר הרחם

אני מורן בת 39 אמא לשלושה אשתו של אסף וזה הסיפור שלי.

אחרי הלידה השלישית, קבעתי תור לגניקולוג להתקן תוך רחמי ו"על הדרך" הציע הרופא בדיקת פאפ HPV (לא ידעתי שהבדיקה שודרגה, שנים עשיתי את הפאפ הדק והייתי שלילית . לא דאגתי המשכתי בחיים שלושה ילדים, עבודה, שגרה.

כמה שבועות אחר כך, הגיעו התוצאות והתברר לי שהן אינן תקינות וזה לא מאחורי. הוסבר לי שיש לערוך בירור מקיף במרפאת צוואר הרחם.

כשהייתי בת 23, ניתנו החיסונים לפפילומה בתשלום. חשבתי על זה והתחסנתי החיסון היה כנגד 4 הזנים המסוכנים. ואמרתי לעצמי שלפחות בסרטן צוואר הרחם אני לא אחלה. אבל כנראה שזה היה כבר מאוחר מדי לווירוס.

בביקורת הראשונה לא נלקחה ביופסיה ונאמר לי לחזור עוד 6 חודשים. 

שנת 2020 והתחילה הקורונה בעולם, ובארץ סגר ראשון אז כמובן שדחיתי את הבדיקה לעוד 5 חודשים. בבדיקה עברתי ביופסיה.

זה היה ביום 7.10.2020 כשקיבלתי את הטלפון מהרופאה, בעודי נמצאת עם שלושת הילדים הקטנים שלי בסגר בבית. לא אשכח את הרגע הזה. "מורן יש לך טרום סרטני שלב 3 וחשד לסרטן צוואר הרחם את צריכה לגשת לבית חולים הקרוב אליך הביתה לרופא אונקולוג כמה שיותר מהר" היו מילותיה של הרופאה. 

 נכנסתי לשוק. לא הצלחתי לדבר לנשום או לעמוד על הרגליים. קרסתי. הרופאה בטלפון כנראה הבינה את המצב ותיקנה "מורן? הלו? את שומעת אותי? את יודעת מה ?! בואי אלי למרפאה עכשיו! את יכולה?"

בראש שלי רק חשבתי על איך זה קשור אלי? הרגשתי מצוין, בלי כאבים או תסמינים, והנה אני חולת סרטן. אני בת 36 ובריאה, לי יש סרטן?? איך יכול להיות שפספסתי !!!

מקופת החולים קיבלתי את התואר "חולה אונקולוגית". המילים הדהדו בראשי. שבוע אח"כ הוזמנתי להליך ניתוחי קוניזציה.

רק רציתי שכבר יוציאו לי את הדבר הזה מהגוף שלי. הייתי חדורת מטרה רק רציתי להיפטר ממנו ולהיות אחרי זה. לכן החלטתי לקחת את התור הכי מוקדם בהרדמה מקומית הליך קצר אמור לקחת גג 20 דק . נכנסתי להליך תוך כדי שיחקתי "קנדי קראש" הרגשתי נצח.
לקח 55 דקות. הרופאה חיבקה אותי בסוף . 

ההליך עבר בהצלחה , תשובת הביופסיה הגיעה תוך 3 ימים, חד משמעי סרטן מסוג קרצינומה בגודל 2 X8 מ"מ .

הוזמנתי לבדיקת הדמיה pet ct , ולאחריה נאמר לי שחייבים ניתוח השלמה כמה שיותר מהר, זה עדיין לא נגמר.

האופצייות שניתנו לי או קוניזציה עמוקה יותר או כריתת רחם צוואר וחצוצרות .בחרתי באופציה השנייה . 

לאחר הניתוח הייתי צריכה לעכל ולהבין מה עברתי ומה יהיה הלאה. תוצאות הביופסיה הגיעו והיה אפשר סוף סוף לחזור לנשום, אבל נפשית לא הצלחתי לנשום.

השחלות נשארו והתחלתי לחוות שינויים הורמונליים קיצוניים של מחזור ללא מחזור, הפסקתי לרוץ שכל כך אהבתי ולא הצלחתי לחזור. דיכאון וחרדות שניסו להשתלט על חיי .  

קיבלתי תמיכה מבעלי שתפקד %100 עם הילדים והרים אותי שלא אפול. אמא שלי שלא עזבה אותי, המשפחה , החברים, אפילו הילדים גילו הבנה לסיטואציה למרות שהחלטנו לא לשתף אותם בכל הפרטים של המקרה. 

החלטתי לקחת כל עזרה שהציעו לי כדי לצאת מהמצב הנפשי הנוכחי.  נפגשתי עם עובדת סוציאלית בפגישות שבועיות, מיינדפולנס לנפש בכל בוקר, דיקור לאיזון הורמונלי, רפלקסולוגיה לישון טוב יותר, וספורט לדאוג לעצמי להיות חזקה יותר.

היום אני 3 שנים פלוס אחרי, חשוב לי מאוד שנשים יקראו את הסיפור שלי ושיבינו שבסרטן צוואר הרחם, לא בהכרח מרגישים משהו. את יכולה לחיות את חייך בלי לדעת שהסרטן קיים בגופך.  אני קוראת לכל אישה ללכת להיבדק, לדאוג לעצמך ולא לדחות בדיקות בשום מצב.