פגשתי את סרטן צוואר הרחם
אנחנו כאן בשבילך
אני מורן בת 39 אמא לשלושה אשתו של אסף וזה הסיפור שלי.
אחרי הלידה השלישית, קבעתי תור לגניקולוג להתקן תוך רחמי ו"על הדרך" הציע הרופא בדיקת פאפ HPV (לא ידעתי שהבדיקה שודרגה, שנים עשיתי את הפאפ הדק והייתי שלילית . לא דאגתי המשכתי בחיים שלושה ילדים, עבודה, שגרה.
כמה שבועות אחר כך, הגיעו התוצאות והתברר לי שהן אינן תקינות וזה לא מאחורי. הוסבר לי שיש לערוך בירור מקיף במרפאת צוואר הרחם.
כשהייתי בת 23, ניתנו החיסונים לפפילומה בתשלום. חשבתי על זה והתחסנתי החיסון היה כנגד 4 הזנים המסוכנים. ואמרתי לעצמי שלפחות בסרטן צוואר הרחם אני לא אחלה. אבל כנראה שזה היה כבר מאוחר מדי לווירוס.
בביקורת הראשונה לא נלקחה ביופסיה ונאמר לי לחזור עוד 6 חודשים.
שנת 2020 והתחילה הקורונה בעולם, ובארץ סגר ראשון אז כמובן שדחיתי את הבדיקה לעוד 5 חודשים. בבדיקה עברתי ביופסיה.
זה היה ביום 7.10.2020 כשקיבלתי את הטלפון מהרופאה, בעודי נמצאת עם שלושת הילדים הקטנים שלי בסגר בבית. לא אשכח את הרגע הזה. "מורן יש לך טרום סרטני שלב 3 וחשד לסרטן צוואר הרחם את צריכה לגשת לבית חולים הקרוב אליך הביתה לרופא אונקולוג כמה שיותר מהר" היו מילותיה של הרופאה.
נכנסתי לשוק. לא הצלחתי לדבר לנשום או לעמוד על הרגליים. קרסתי. הרופאה בטלפון כנראה הבינה את המצב ותיקנה "מורן? הלו? את שומעת אותי? את יודעת מה ?! בואי אלי למרפאה עכשיו! את יכולה?"
בראש שלי רק חשבתי על איך זה קשור אלי? הרגשתי מצוין, בלי כאבים או תסמינים, והנה אני חולת סרטן. אני בת 36 ובריאה, לי יש סרטן?? איך יכול להיות שפספסתי !!!
מקופת החולים קיבלתי את התואר "חולה אונקולוגית". המילים הדהדו בראשי. שבוע אח"כ הוזמנתי להליך ניתוחי קוניזציה.
רק רציתי שכבר יוציאו לי את הדבר הזה מהגוף שלי. הייתי חדורת מטרה רק רציתי להיפטר ממנו ולהיות אחרי זה. לכן החלטתי לקחת את התור הכי מוקדם בהרדמה מקומית הליך קצר אמור לקחת גג 20 דק . נכנסתי להליך תוך כדי שיחקתי "קנדי קראש" הרגשתי נצח.
לקח 55 דקות. הרופאה חיבקה אותי בסוף .
ההליך עבר בהצלחה , תשובת הביופסיה הגיעה תוך 3 ימים, חד משמעי סרטן מסוג קרצינומה בגודל 2 X8 מ"מ .
הוזמנתי לבדיקת הדמיה pet ct , ולאחריה נאמר לי שחייבים ניתוח השלמה כמה שיותר מהר, זה עדיין לא נגמר.
האופצייות שניתנו לי או קוניזציה עמוקה יותר או כריתת רחם צוואר וחצוצרות .בחרתי באופציה השנייה .
לאחר הניתוח הייתי צריכה לעכל ולהבין מה עברתי ומה יהיה הלאה. תוצאות הביופסיה הגיעו והיה אפשר סוף סוף לחזור לנשום, אבל נפשית לא הצלחתי לנשום.
השחלות נשארו והתחלתי לחוות שינויים הורמונליים קיצוניים של מחזור ללא מחזור, הפסקתי לרוץ שכל כך אהבתי ולא הצלחתי לחזור. דיכאון וחרדות שניסו להשתלט על חיי .
קיבלתי תמיכה מבעלי שתפקד %100 עם הילדים והרים אותי שלא אפול. אמא שלי שלא עזבה אותי, המשפחה , החברים, אפילו הילדים גילו הבנה לסיטואציה למרות שהחלטנו לא לשתף אותם בכל הפרטים של המקרה.
החלטתי לקחת כל עזרה שהציעו לי כדי לצאת מהמצב הנפשי הנוכחי. נפגשתי עם עובדת סוציאלית בפגישות שבועיות, מיינדפולנס לנפש בכל בוקר, דיקור לאיזון הורמונלי, רפלקסולוגיה לישון טוב יותר, וספורט לדאוג לעצמי להיות חזקה יותר.
היום אני 3 שנים פלוס אחרי, חשוב לי מאוד שנשים יקראו את הסיפור שלי ושיבינו שבסרטן צוואר הרחם, לא בהכרח מרגישים משהו. את יכולה לחיות את חייך בלי לדעת שהסרטן קיים בגופך. אני קוראת לכל אישה ללכת להיבדק, לדאוג לעצמך ולא לדחות בדיקות בשום מצב.
סיימתי טיפולים בפברואר 2020, עברתי כימותרפיה, קרינה חיצונית וקרינה פנימית (ברכיתרפיה).
לפני ובמהלך הטיפולים הייתי שבר כלי וחיפשתי, ללא הצלחה, מקום להתנחם בו ולא רק במידע יבש, גם בסיפורים של נשים. בעצם כל דבר …
ועולם סרטן צוואר הרחם לא דובר כמעט, על ברכיתרפייה לא היה מידע ייעודי למטופלות ובכלל כל מה שקשור לסרטן עצמו – ההבראה, חווית הטיפולים, וחרדת הטיפולים כמעט ולא נשמעה שם בחוץ.
למזלי, במהלך הטיפולים הכרתי את ג'ני מור ז"ל המדהימה ויחד חיזקנו אחת את השנייה לאורך כל הדרך.
בזכות ג'ני הבנתי עד כמה חשוב הקשר בין המטופלות עצמן. נשבעתי שאנסה שאף אחת לא תרגיש לבד כמו שאני הרגשתי.
והודעתי לד"ר שירה פלדר שטיפלה בי, והאחות אלישבע ז'ן שאני מתחילה להגיע להתנדב.
בהתחלה הייתה התנגדות לא קטנה, אבל פשוט הגעתי כל יום רביעי אל חדר הברכיתרפיה והייתי שם בשביל המטופלות. מאז הקמתי מערך מתנדבות כזה גם באיכילוב בזכות ד"ר טניה רבין והילה גרנות, ובקרוב בדוידוף-בילינסון (אני מקווה).
בשנתיים וחצי האחרונות מלבד ההתנדבות בברכיתרפיה, לצד עליות ומורדות של מבריאה מסרטנית, אני מנהלת קהילת סרטן צוואר הרחם סרטן צוואר הרחם- נשים למען נשים הקבוצה יחד עם נשים למען נשים (שהיום מונה כ 1500 נשים), משתפת פעולה עם כל גורם שמעוניין לעלות מודעות ל HPV וסרטנית וחולמת להקים עמותה למען חולות ומבריאות.
היי אני דניאלה ואובחנתי כחולה בסרטן צוואר הרחם שלב 3C ב-2021 במאי בגיל 47.
לפני הגילוי, חוויתי מספר תופעות לוואי, ייחסתי לגיל המעבר – כאבי אגן, קושי במתן שתן הפרשות מימיות מוזרות עם ריח לא נעים. דחיתי את התסמינים האלה, במחשבה שהם נורמליים. כשהלכתי לבסוף לחדר מיון לנשים, הבעת פניו של הרופא אמרה לי שזה לא גיל המעבר. והעולם שלי התהפך לגמרי.
קודם כל עשיתי קוניזציה. תקשורת שגויה הובילה לחוויה טראומטית בהרדמה כללית במקום מקומית, כפי שביקשתי. הרגשתי מצוקה רבה מאוד הרגשתי שהצוות התעלם מכבודי, במיוחד ברגעים שהייתי בהם כל כך פגיעה, הרגיזה מאוד.
תוצאות הביופסיה הציעו תחילה ניתוח רדיקלי. עם זאת, לאחר בדיקות נוספות, עודכנה תכנית הטיפול שלי לכלול כימותרפיה, הקרנות חיצוניות וברכיתרפיה: 8 מפגשי כימותרפיה, 35 טיפולי הקרנות ו-4 סבבי ברכיתרפיה.
בתחילה, האונקולוגית המעיטה בחומרה ואמרה: "כמה טיפולים ותשכח שזה אי פעם קרה". כשביקשתי כנות, הטון שלה השתנה, והחלטתי להחליף בית חולים לטיפול שלי.
הייתי כנה עם המשפחה שלי מההתחלה. יש לי שני בנים מעל גיל 20, והתמודדנו עם המצב בנחישות ובאופטימיות. המשפחה שלי יצרה מיד מערכת תמיכה לניהול לוח הזמנים של הטיפולים שלי.
במהלך הטיפולים תופעות הלוואי היו לי קשות מאוד- חולשה קיצונית, המוגלובין נמוך וירידה משמעותית במשקל. היו לי כוויות חיצוניות ופנימיות.
אין ספק שההתאוששות . סבלתי מכוויות קשות, בעיות נוירולוגיות שהשפיעו על ההליכה שלי ומדימום מעי עז, שהצריך עירויי דם מרובים. הלמידה לחיות עם בעיות מעיים הייתה מאתגרת.
לאורך כל המסע שלי, החלק הקשה ביותר היה איבוד הפרטיות והעובדה שהגוף שלי לא ממש היה שלי. יכולתי לסבול את הטיפולים, אבל תחושת איבוד הכבוד הייתה הקשה ביותר לשאת.
לסיום, אני רוצה להגיד לך שאת אלופה ממש! סמכי על הגוף שלך, הקשיבי לעצמך, ואל תפחדי לדבר. התעקשי להישמע, גם אם זה אומר שיחשבו שאת מעצבנת. ותזכורי, זה ייעבור..
חיבוק גדול,
דניאלה